סבל וכאב היו מנת חלקו של העם היהודי, תחת הקלגס המצרי ולאורך ההיסטוריה כולה. בפרשתנו מונחתות מכּוֹת על המשעבד ודרמת המאבק לשחרור בני עמנו
ברכת כהנים נתפסת ממבט ראשון כאקט חד-סטרי. הכהנים הם המברכים והעם הם שמתברכים. בשל כך, אין זה קל להזדהות איתה. כיצד יכולים כהנים, שהינם בסופו
בפרשתנו משה מעביר לעם את ההבטחה האלוקית הכוללת את חמש לשונות הגאולה, אך העם: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו' ט').
כמעט שנה עברה מאז התחילה המגפה ובחסדי שמים 'האור מתחיל להיראות בקצה המנהרה'. מבצע 'חוזרים לחיים'- מבצע חיסונים חסר תקדים, ברמה בינלאומית, מסמן את 'תחילת
'שלח את עמי' מבקשים משה ואהרן בפרשת שמות, אבל כל האותות וכל המופתים וכל המסרים, לא עוזרים מול פרעה הטוען בעקשנות – "מי ה' אשר
עולם גזירותיהם של חכמים ודיני דרבנן הוא אחד העולמות המרתקים ביותר בהשתלשלותה של תורה. הוא מעלה שאלת יסודיות ועמוקות ביותר: מדוע מה שלא אסרה
"במקום שאליו אני הולך היו רבים כבר לפני, השאירו שביל, השאירו עץ, השאירו אבן לרגלי, ומה אני אשאיר אחריי, האם אשאיר איזה דבר?…" (מתוך: "הייה
פרשת וארא פותחת: “וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה’: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה’ לֹא
האם אדם יכול להכביד את ליבו ? בוודאי. וזה אחת התכונות היותר חוסמות שקיימות באדם עצמו. יש לשים לב כי הכבדת ליבו של פרעה מתוארת
קיימא לן ממשנתם של חכמים הראשונים: "במקום שמילה נזכרת פעם ראשונה בתורה, שם הוא גילוי שורש העניין". כך, לעניינה של תיבה, וכך בעניינה של דמות.
