כל המאמרים במדור בשלח

בספרו "על ברכי אבות", כותב יורם טהרלב על חמישה יהודים ששינו את העולם, וכך הוא כותב: "נהגו לומר כי חמישה יהודים, שכל אחד הביא תורה

המלחמה עדיין בעיצומה, וייקח עוד זמן רב עד שתסתיים. אולם, יש יחידות שהשתחררו לתקופה מסוימת, בתום תקופה ארוכה של לחימה ושהייה באזור לחימה מסוכנת נגד

"וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר ש" מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם". כשהם נתונים בסכנה קיומית בין המצרים ובין הים, צצו

אדם כותב את סיפור חייו. לפעמים הסיפור נכתב בלעדיו ומאליו, אך תמיד יתלווה לסיפור איזה ניגון שייתן לו את טעמו. כי לכל תקופה בחייו של

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" [שמות, יג- יז] – פרשתנו היא האפוס הגדול על לידתו של עם ישראל ויציאתו מאפילה לאורה, תוך כדי מאבק הרואי

לאחר שהבחינו בני ישראל במצרים הרודפים אחריהם במדבר, הם רטנו על משה שהוציאם ממצרים ובקשו לחזור לעבדות במצרים. משה ניסה להרגיעם ואמר להם: "אַל תִּירָאוּ

לאחר עשר המכות ויציאת מצרים, נדמה כי המהלך האלוקי הושלם, ומה רבה הפתעתנו כאשר נגלה כי במחשבה האלוקית העניין עדיין לא סגור. יותר מכך, בני

המאבק בעמלק המופיע בפרשת השבוע שלנו, שב לשיח הציבורי, ויש לו גם משמעויות בינלאומיות. מאבק זה נחלק לשני רבדים: האחד בעל משמעות נצחית, והשני קשור

יש תלונות שמקורן הוא רצון לשפר, להיטיב ולתקן. אלו תלונות שבאות להצביע על תקלה, משגה או על דברים שלא ראויים ולא נכון וטוב שהם יתרחשו.