כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

בברכה המיוחדת שאנו מוסיפים בברכת המזון בימי חג הסוכות, אנו נושאים תפילה: "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". תפילה זו מבוססת על הפסוק

אחד הפרקים הקשים ביותר בספר התהלים – פרק ט – נפתח בהכרזה תמוהה: "לַמְנַצֵּחַ עַלְ מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד. אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי, אֲסַפְּרָה כָּל

כך שוֹרֵר משורר התהילים (פרק כד): "לְדָוִד מִזְמוֹר, לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָה. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶה. מִי יַעֲלֶה בְהַר

המילים הפותחות את פרשת 'וילך', שתי תיבות בסך הכל, "וילך משה", חובקות בתוכן תובנות עמוקות. משה רבנו, אדון הנביאים, שליחו של הקב"ה להיות מושיעם של

המפגש המחודש עם פרשת השבוע מזמן לנו בכל שנה חוויה חדשה. פסוקים שנקראו על ידינו עשרות ואולי מאות פעמים בשנים עברו, מקבלים לעתים משמעות חדשה

כשהיה אחד מחבריי נרדם בשעת שיעורו של ראש ישיבת "הכותל", היה הרב ישעיהו הדרי ע"ה רומז בעדינות ליושב בצדו שיעיר אותו בעדינות. כשהלה היה מקיץ

  "להצלחה אבות רבים; הכישלון הוא יתום". אמירה רווחת זו מוכחת במציאות מדי יום ביומו. כאשר מופיעה על במת ההיסטוריה הצלחה, בכל תחום שהוא, יש

הרבה קבוצות של בני אדם המתאגדים יחדיו יש בעולם. הגדרת חלקם כ"לְאוֹם" מתבססת בדרך כלל על כמה מאפיינים המשותפים לכולם: היסטוריה, תרבות, לשון, אורח חיים,

במשך שנים הבטיחו לנו "מזרח תיכון חדש". הבטיחו גם יונה, עלה של זית, הבטיחו שלום בבית. אז הבטיחו (כמו שאמר ראש הממשלה המנוח לוי אשכול:

אגדה אורבנית מספרת שבסמוך לפני תשעה באב ניגש אחד הבחורים בפוניבז' ל"מרן ראש הישיבה", הגרא"מ שך ע"ה, ושאל אותו האם גם ב'בין הזמנים' עליו ללמוד