כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

כמדי שנה, פרשת משפטים מזמנת לנו מפגש מחודש עם אתגר משפט התורה, והחובה לשים את המשפטים "לפניהם", לפי הדנים על פי דין תורה. יישומה של

פרשת השבוע, מן הבודדות שנקראו על שם לא-יהודי, ולא סתם אלא גוי שבגויים, כהן מדיין, שפיטם עגלים לעבודה זרה, מלמדת אותנו שלמרות הכל חשוב, ולו

מוקדה של פרשת השבוע היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת ים-סוף: "וברוח אפיך נערמו מים, נצבו

במרכז הפרשה עומדת סדרת המכות המבקשת לערער את אושיות המעצמה המצרית. מתוך כל אלה עולות שאלות תיאולוגיות ומוסריות המנסרות בחלל העולם זה דורי דורות: סוגיית

"הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד". לאחר תקופת פרידה ונתק ממושך, שבים האחים ומתאחדים. הם כבר לא צעירים, בשנות הגבורות לחייהם (ראו

רגעי השיא של המפגש בין יוסף, אביו ואחיו מלווים בהתרגשות רבתי. קולות הצחוק והשמחה נמהלים בבכי של התרגשות. עשרים ושתים שנה של נתק איום, ניכור

פרשת ויגש נפתחת בשלוש מילים קצרצרות אך רוויות משמעות: "ויגש אליו יהודה".  הראשונה שבהן, "ויגש", העניקה לפרשה את שמה. עוד לפני שאנו שומעים משהו, קול

במבט ראשון, תיאורי הזמן שבתורה נראים לעתים מיותרים. אבל מבט מעמיק בהם מלמד שלא לחינם באו, והם מהווים נקודות ציון משמעותיות, לא רק בהיבט הכרונולוגי,

לרוב הציבור, הנעשה "מאחורי הסורגים", בין כותלי בית הכלא, הוא "חור שחור" שאינו גלוי, ופעמים רבות גם אין רוצים לחשוף את צפונותיו. עם זאת, הימצאותם