בהפטרת פרשת פרה מתאר הנביא יחזקאל חזון אפוקליפטי, ובו מעבר חד מהתחתית אל הפסגה. התחתית מתוארת כך: "וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים".
יאיר אבידן פרשת "כי תישא" אינה רק סיפור על חטא העגל. בקריאה פשוטה, היא עוסקת בשאלה שמוכרת מאוד גם היום ועוסקת בנושאים משמעותיים – מהי
כשהתגלה ה' למשה בנקרת הצור לאירוע שהניב את הסליחה על חטא העגל, הוא אמר לו "וראית את אחורי". חז"ל פירשו שה' "הראהו קשר של תפילין"
על שבת נאמר (שמות ל"א, י"ג) "אות היא ביני וביניכם לדורותיכם". התורה מוסיפה "לדעת כי אני ה' מקדשכם", ומכאן דרשו חז"ל במסכת שבת (דף י'
ישבתי מול אחד הנכדים, מחברת פתוחה בינינו, והוא מחק שוב ושוב מילה שלא הסתדרה לו. האות יצאה עקומה, המשפט לא התיישר לפי הקווים, ועל השולחן
פרשת כי תישא היא מן הפרשות הטראגיות והמטלטלות שבתורה. רגע אחד לאחר מעמד הר סיני הנשגב, העם יוצר עגל זהב. ההתגלות מתחלפת בהתרסקות. לוחות הברית
פרשת כי תישא מעמידה אותנו מול אחד הרגעים הדרמטיים והמתסכלים ביותר בתולדות עם ישראל: חטא העגל. טראומה נצחית שרישומה ניכר עד ימינו. חטא העגל אינו רק
משיקולי עריכה ותכנון לו"ז, הדברים נכתבים מראש (כלומר לפני פורים) אבל יתפרסמו בשבת כי תישא. אני מקווה ששום דבר חריג לא השבית לנו את שמחת
פרשת כי תישא מספרת על אחד האירועים המזעזעים ביותר ב-40 שנות הנדודים במדבר. פחות משישה שבועות אחרי ההתגלות הגדולה ביותר בתולדות הדתות, פגישתם של בני
"אמר ר' יצחק: בשעה שאמר לו הקב"ה 'לך רד', חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי
