כל המאמרים במדור צו

בשבועות האחרונים התבוננו בעשרת הדיברות. הצעתי לראות בהם חוקה של החברה הגאולית שאותה מבקשת התורה ליצור. יש בהם חיובים שבין אדם למקום וחיובים שבין אדם

שתי אופציות להקרבת זבח השלמים נזכרות בפרשה. האחת- כשהאדם מביא קרבן תודה, והשנייה- כשנדר או התנדב להביא קרבן למקדש. אחד מן ההבדלים ביניהן קשור למשך

"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלות בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". פרשתנו מציגה, לראשונה בתורה, את המילה תודה ואת האפשרות

פעילות אקטיבית לחידוש הקורבנות מול פעילות לצדקה וחסד- ירושלמי שקלים ז' ע"ב יש בקרבנו הסבורים כי הדבר החסר ביותר בימינו בעולמינו הדתי, ויש לפעול בדרך

"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ד' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ: וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר

ראיתי אותו ליד המרכז המסחרי של שוהם. בניגוד גמור לאופי האנשים שהסתובבו שם, הוא נראה דל, ישב על הספסל ולידו קרטון שכתוב עליו 'קמחא דפסחא'.

המילה 'חוק' משמשת לשתי תופעות יסודיות בעולמנו: חוקי הטבע, המנהלים את היקום כולו, וחוקי האדם, המנהלים את החברה האנושית. שתי התופעות הללו נראות שונות לגמרי,

פרשת השבוע מציבה בפנינו וודאוּת: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה… וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה… זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת" (ויקרא, ו'). המילה "תורה" משמעה חוק, צו, ורובינו מזהים אותה עם

  האם נזכה בתקופת שיקום? האם נחדש את הברית בינינו? האם נוכל לשוב ולהיות נאמנים לאירוע המכונן שלנו – יציאת מצרים, שבה התבגרנו, והפכנו מבית