כל המאמרים במדור שמיני

"ויֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'  לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" [ויקרא י'-ג] במילים אלה ניחם משה את

פטירתו של פרופ' אברהם גרוסמן בשבוע החולף היא אבדה גדולה לכל אוהבי תורה. הרבה מעבר להישגיו הפורמליים (פרופסור באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה

בחצי השנה האחרונה גדלה משפחת השכול, ביותר מ-1400 משפחות של אזרחים וחיילים שנרצחו ונפלו במתקפת חמאס הנוראית, ובמלחמה בדרום, בצפון וברחבי המדינה. גם נוספו אלפי

בפרשה אנו מגיעים לאחד הנושאים המרכזיים ביום-יום של אדם שומר מצוות – מאכלות אסורים. הפרשה מתארת סימנים ברורים המאפשרים לנו להבדיל בין בהמה טמאה לטהורה

האסון שאירע לנו בשבת שמחת תורה לימד את כל מי שהיה צריך לכך שכולנו אחים. אחים לגורל ולייעוד משותף. היו מי שפקפקו בכך בערב החג,

הצירוף של OCD והלכה ידוע מאוד הן לעולם הרבני והן לעולם המטפלים. המינוח השכיח ביותר בעולם ההלכתי הוא "לצאת ידי חובה", לאמור: ההלכה מטילה עלינו

חודש ניסן באופק, וברחבי בתי הספר מתחילים להתניע את החזרות למופעים ולטקסים שאמורים לייצג את החלק האחרון של השנה – הפעם, כמובן, בסימן 7 באוקטובר.

כמעט כל מחנך מכיר את תופעת שלוש הקבוצות הקבועות: אלו שאוהבים את עולם המצוות, מזדהים, להוטים ונהנים מחיי תורה; בקבוצה שנייה אלו שמקיימים מצוות משום

לפני שלוש שנים, עוד כשהיינו מלאי תקווה לקראת הרחבת הסכמי אברהם ונרמול היחסים של ישראל עם מדינות ערב, הוכרז באופן רשמי על נרמול היחסים בין

האם כאשר דרשנים מנסים לפרש את פסוקי המקרא הנוגעים לאירועים כרונולוגיים (מי, מה, מתי), הם מנסים לקבוע את ה'אמת ההיסטורית'? ואם התורה לא פירטה ולא