כל המאמרים במדור שמיני

האם מערכת החינוך מעריכה יותר מקצועיות או ערכים? למה אני שואל? כי שמעתי על הורים שמוכנים לשלם הרבה כסף על שיעורי תגבור ברובוטיקה, טיסנאות, מחשבים,

בשיחותינו עם תלמידי ישיבתנו במודיעין, אנו משתפים את תחושתנו רבת השנים: שחרף המאמצים הכבירים שעושים כל מי ששותף בבניין המדינה ובהגנתה – בחומר וברוח –

ימי חג הפסח הם סימן לקביעת מועדי השנה. כך נכתב בשו"ע [תכ"ח, ג']: "סימן לקביעת המועדים: א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף. פירוש: ביום ראשון

אתם חושבים שלתלמידי רבי עקיבא לא הייתה סיבה טובה לזלזל בחבריהם? ודאי שכן. המחלוקת שם הייתה "לשם שמיים". כל אחד ראה עצמו מגן של עם

בדרך כלל אנו משתמשים בביטוי "אחרי החגים" כדי לדחות משימות אשר מוטלות עלינו. הדבר נהוג בחיים האישיים, אך גם בחיים הציבוריים כשמנסים לדחות התמודדות עם

ברגע הקשה ביותר בחייו, ניצב אהרון הכהן במשכן מול גופות שני בניו, נָדָב וַאֲבִיהוּא, ותגובתו לאסון הנורא הזה זועקת ורועמת בשתיקתה – "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". בשם

אהרון ובניו מצווים לשבת שבעה ימים בפתח המשכן, וכך נאמר: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה'…" (ח, לה). מהי

התרוממות הנפש והשמחה של התחלת העבודה במשכן התנפצו עם מות בני אהרון בהקריבם אש זרה, ההתלהבות התחלפה בעצבות, והאופוריה הייתה לטרגדיה. אהרון ואשתו אלישבע היו

הם ישבו יחד, מאחורי אחד האוהלים שבקצה המחנה. היה חם, והשקט שאחרי השריפה עוד הדהד באוויר.  היום השמיני. יום שבו כבוד ה' נראה לעם. יום

הפרשה פותחת בחנוכת המשכן, אירוע מכונן בתולדות ההיסטוריה של דור המדבר. אלא שבעיצומו של אירוע חשוב ומשמח זה מתרחשת טרגדיה: שני בני אהרון, נדב ואביהוא,