כל המאמרים במדור במדבר

פרשתנו, שנקראת תמיד לפני חג מתן תורה, מזכירה לנו את העובדה שהתורה ניתנה במדבר. חז"ל הוסיפו וציינו כי "בשלושה דברים ניתנה התורה: באש, ובמים ובמדבר".

המלחמה הנוראה והארורה שאנו מצויים עדיין בעיצומה העצימה לשעה את תחושת ה"יחד". סיסמאות שונות, חלקן היו לקלישאות חבוטות, נבובות וחלולות, האדירו את ה"ביחד-ness", אחוות ה"יַחַדִיוּת":

על סרגל אחד של זמן נמצאים כל חגי הגאולה: פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות. ימי חג אלו מציינים את זמן היווצרותה של

שאלה: חיילים ומפקדים העוסקים בלחימה יומם ולילה – האם חובה עליהם להתאמץ ולפנות מזמנם כדי לקבוע עיתים לתורה? תשובה: כלל גדול בהלכה: העוסק במצווה פטור

בכל תחום שבו נדרשת הגנה מפני משהו, אסור שהיא תמוקם סמוך לנקודה המסוכנת. צריך להרחיק מהנקודה את ההגנות, עד כמה שניתן, לייצר לה 'מרחב אבטחה',

"וידבר ד' אל-משה ואל אהרן לאמר: איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו". רש"י על הפסוק אומר: באתת

  אנחנו בסה"כ תינוקות לעומת דור יוצאי מצרים בעוצמת הספק שהביעו ואף חיו על פיו למגינת לבנו. אולם, ברגע האמת אמרו כולם בלב אחד- "נעשה

תזמורת איכותית לא מוותרת על אף כלי, ועם ייחודי לא מוותר על אף שבט. שבט ושבת אחים ושבטים גם יחד לכאורה, ההיסטוריה היהודית מאז יציאת

במודעה רשמית פנתה מועצת העם להמוני בית ישראל להציע דגל חדש "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ"

הפסוק הפותח את הפרשה הוא: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר, א', א'). מילותיו האחרונות של ספר ויקרא הן 'אלה המצוות אשר ציווה ד' את