כל המאמרים במדור ואתחנן

טו' באב מופיע במקורות כיום בו אירעו דברים טובים לעם ישראל. המשנה במסכת תענית [ד' ח'] אומרת: "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים

על ט"ו באב שחל בשבת זו אומרת המשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". הגמרא מסבירה ששמחת יום הכפורים נובעת מכך

משה מתחנן שהקב"ה יאפשר לו להיכנס לארץ ואומר (דברים ג', כ"ג): "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמֹור". המילה 'לאמור' תמוהה, שהרי אין אלו דברים שנאמרו

רבותינו אומרים (דברים רבה יא, י) כי משה רבינו התפלל תקט"ו (515) תפילות כמניין "ואתחנן" לפני הקב"ה כדי שיכניסו לארץ ישראל המערבית. מילת המפתח במשפט

האם עם רוצה להיגאל? במבט ראשון התשובה היא ודאי שכן. אף לא אחד אוהב להיות במצוקה, ושאיפת החירות מהווה לכאורה יסוד מהותי בעולמו של כל

היא התנדבה בארגון "עמך", ארגון שפועל לשמר את זיכרון השואה מפי השורדים עצמם. לפני כמה עשרות שנים, היא ראיינה את אבי ז"ל על הקורות אותו

בשבת חבר טוב סיפר לי שפעם היה לו חייל שביקש ממנו עזרה כספית. כשהגיע לביקור בית, הופתע לגלות גי'פ יוקרתי של BMW ופלזמה ענקית בסלון.

רבים מדברי "הנאום האחרון של משה" בספר דברים, "משנה תורה", כוללים עשרות רבות של מצוות. כך גם בפרשתנו. לפי ספר החינוך, "יש בה שמונה מצוות עשה וארבע מצוות לא

השבוע אנחנו נכנסים לשני הסיפורים שסוגרים את ספר שופטים. הראשון הוא פסל מיכה והשני הוא פילגש בגבעה. הפסוק המפורסם שמלווה את הסיפורים הללו הוא: "בימים

מה הועיל ט' באב? האם חזרנו לעיין בלוח הטיסות? האם משהו בנו השתנה? אנו זקוקים לאוויר, לשינוי, לתקווה, לחיים ולשגרה. ועם זאת – יש בעזה