כל המאמרים במדור כי תבוא

"מעשה אבות – סימן לבנים". פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו הייתה אבטיפוס לדרך התמודדותם של יהודים בכל הדורות עם שונאים ואויבים. ביטוי לכך

מלחמה ארוכה ועקובה מדם מאחורינו, והלא-נודע אורב במסתרים לפנינו. לא-מעט אנשים נכנסים לחרדות לנוכח המצב, וכאילו כדי להקשות עוד יותר באות הקללות שבפרשתנו וכביכול נותנות

לפני 16 שנה איבדתי את אמי. במהלך שנת האבל כתבתי לה. "אימי מורתי: בחייך לימדת אותי אהבה. במחלתך למדתי מהי גבורה. במותך לומדת אני געגועים."

פרשת התוכחה שבפרשתנו עמוסה בקללות רבות, כאשר ציר מרכזי עובר ביניהן. רוב הקללות מתארות את נפילת עם ישראל בפני הגויים: "שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל

בפרשה מתואר טקס הברכה והקללה אשר העם מצווה לעשות לאחר כניסתו לארץ. כאשר התורה מסבירה על צורת הטקס היא מתארת כך- "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן

בשבוע שעבר עסקנו בתופעה שבמקרים רבים אנו מנסים להסביר את המציאות במקום לנסות להבינה. עד כמה תפיסת העולם/מערכת העמדות של יחיד או קבוצה מנחות אותם

פרשת כי תבוא נקראת בשבת השנייה שלפני ראש השנה, כיוון שמופיעות בה הברכות והקללות ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע. עם סיומו של נאום

ישנה סתירה ידועה בין המקרא ובין משנת חז"ל בנוגע לייעוד חיי התורה והמצוות. בעוד שהתורה מציגה את ייעודיה במסגרת חיי העולם הזה – שגשוג, בריאות

הטעמים שנתנו גדולי ישראל למצוות הביכורים, מלמדים על גדולתה וחשיבותה של המצווה הזו. הרמב"ם אומר: "לחזק את מידת הנדיבות ולמעט את תאוות המאכל וּקְנוֹת הממון"

שמונה פעמים מופיעה המילה סגולה בתנ"ך. בחמש מתוכן היא מתארת את עם ישראל. לדוגמה, לקראת מעמד הר סיני נאמר : "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים