כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

במקרים רבים המסרים שהתורה מעבירה אלינו בנושאי קיום המצוות, כוחם יפה גם בתחומי חיים אחרים. אחד המסרים מופיע בפרשתנו: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"

במעמד מתן תורה, בני ישראל שמעו את ה' מדבר אליהם בקול גדול מתוך האש, ענן וערפל. בשלב מסוים פנו נציגי ישראל – ראשי שבטיהם וזקניהם

בדיונים על פורענויות תשעה באב, קיימת נטייה להתמקד בחורבן הבית בראשונה ובשנייה, פחות מזה בנפילת ביתר והפיכת ירושלים לאיי חורבות, ועוד פחות מזה בגזרה על

בדיון אסטרטגי לקראת מפגש צבאי אפשרי עם העם היוצא ממצרים, בלק העלה בפני זקני מדין תיאור מבעית, הלקוח מעולם החי, על שיטת ניהול מלחמות עם

"בכל כלל יש יוצא מן הכלל", קובעת אמרה עממית. בחלק גדול מהכללים "היוצא מן הכלל" הוא חלק מובנה ובלתי נפרד של הכלל עצמו. ננסה לבדוק

בדיון משפטי בין אדם לחברו או בשאלה הלכתית כנאמר: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת

בקטע המסיים את פרשת כי תצא, מופיעות שלוש מצוות הקשורות לעמלק. המצווה הראשונה מגולמת במלה הראשונה בקטע זה: "זכור", ואילו המצווה השלישית, בצמד המילים האחרונות

בפרשת שמות, הקב"ה ביקש לשכנע את משה לקבל עליו את השליחות, להוצאת בני ישראל מארץ מצרים. משה ניסה להתחמק מהשליחות בטענה: "לא איש דברים אנכי"

"כי תצא למלחמה על אויביך … וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא',י'-יא') היתר זה נראה תמוה וחורג לאור האיסור