כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

בדיון אסטרטגי לקראת מפגש צבאי אפשרי עם העם היוצא ממצרים, בלק העלה בפני זקני מדין תיאור מבעית, הלקוח מעולם החי, על שיטת ניהול מלחמות עם

"בכל כלל יש יוצא מן הכלל", קובעת אמרה עממית. בחלק גדול מהכללים "היוצא מן הכלל" הוא חלק מובנה ובלתי נפרד של הכלל עצמו. ננסה לבדוק

בדיון משפטי בין אדם לחברו או בשאלה הלכתית כנאמר: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת

בקטע המסיים את פרשת כי תצא, מופיעות שלוש מצוות הקשורות לעמלק. המצווה הראשונה מגולמת במלה הראשונה בקטע זה: "זכור", ואילו המצווה השלישית, בצמד המילים האחרונות

בפרשת שמות, הקב"ה ביקש לשכנע את משה לקבל עליו את השליחות, להוצאת בני ישראל מארץ מצרים. משה ניסה להתחמק מהשליחות בטענה: "לא איש דברים אנכי"

"כי תצא למלחמה על אויביך … וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא',י'-יא') היתר זה נראה תמוה וחורג לאור האיסור

במסגרת הבאת החומרים למלאכת המשכן כתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים"

מעמד מתן התורה בהר סיני התאפיין בפירוטכניקה רבת הוד והדר: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר

ריבוי ההיגדים: "כאשר ציוה ה' את משה", "אשר ציוה ה' לעשות" וכו', בפרשות ויקהל ופקודי, בתיאור מלאכת המשכן וכליו ובגדי הקודש לכוהנים, מעורר את השאלה:

אחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת אסתר: "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים