כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

  המאפיין הבולט ביונקים הכשרים לאכילה, הוא היותם צמחוניים. מזונם מורכב מעשבים ועלים הבנויים מתאית (צלולוז), שקיבת האדם אינה מסוגלת לעכל. כל יצור חי זקוק

שתיים מבין ארבעת הפרשיות הכתובות בתפילין עוסקות בקשר שבין יציאת מצרים למצוות הנחת תפילין: בפרשה הראשונה: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר, זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר

בני ישראל נצטוו על הקרבת קרבנות מן החי בצורה סלקטיבית. מותר להקריב קרבנות מן החי המוגדרים ככשרים בלבד, וגם מתוך אלה, רק חלק מהבהמות, רק

במערך דיני הטומאה והטהרה כלולה גם הטומאה הנגרמת לאיש או לאישה כתוצאה מכך שנוזלים ניגרים מגופם. הנוזלים הגורמים לטומאה הם: זרע אצל האיש, דם נידה

בסבך הדינים העוסקים בנושאי טומא וטהרה, ישנה התייחסות של דינים אלה במקרה של יולדת: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ

במסגרת המותר והאסור לאכילה מעולם החי, נצטווינו על איסור אכילת שרצים: "כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם" (ויקרא יא'). רשב"ם: ההולך על

פרשת השבוע עוסקת בקורבנות בקר וצאן, שבהן הדם ממלא תפקיד מרכזי בעבודת הכהן: את הדם יש לכסות, להזות לפני הכפורת ולתת אותו על קרנות המזבח,

לאחר המבול חל שינוי ביחס שבין האדם לחי: "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט'), בשונה

התחום המוביל את חומרות חג הפסח הוא איסור אכילת הקטניות, אצל בני אשכנז. הגמרא במס' פסחים (לה', א') דנה בנושא: "משנה: אלו דברים שאדם יוצא

התורה מזהירה את הכוהנים: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו',ו'). מוני המצוות קבעו שיש כאן שתי מצוות: מצוות עשה – לשים עצים