בקהילת ביתא ישראל באתיופיה הקסים, המנהיגים הרוחניים, לא אמרו "נעלה לירושלים", אלא דווקא: "נֵרֵד לירושלים". גם הבקשה הידועה של יהודים בגלות "לשנה הבאה בירושלים" לא
בדרך חזרה מארה"ב, לפני מספר שנים, אירע מקרה בטיסת "אל על" שהדהים אותי. התיישבתי במקומי, כשלפתע ניגש אליי אדם דתי וביקש ממני, בנימוס, אם אסכים
אהרון כהן ז"ל, איש חינוך דגול ומנהל אולפנת עמליה בירושלים, סיפר סיפור מטלטל: "יפה (עולה חדשה מאתיופיה) הגיעה אליי נסערת: 'הוא קרא לי כושית מלוכלכת!
יש אמירה שאנשים אופטימיים נחשבים לפעמים ל"נמוכים", כי הם רואים רק את חצי הכוס המלאה. אך החכמה האמיתית היא להסתכל על המציאות באופן הוליסטי. גם
השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" על שם הנס שאירע בה. השבת שלפני תשעה באב מכונה "שבת חזון", על שם ההפטרה הפותחת במילים: "חזון ישעיהו".
בקהילת יהודי אתיופיה, שלושה ימים לפני פסח נהגו לאכול רק חומוס קלוי, "כדי שלא ניכנס לפסח עם דברי חמץ במעיים", כפי שאמר הקייס ברהן יהייס.
סבי אהב במיוחד את פסוקי הנביא יחזקאל, בפרקים ל״ה-ל״ו, ובפרט את חזון העצמות היבשות. פעמים רבות היה מצטט: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל
הרקע לטור הזה הוא שיחה שקיימתי עם חבר קרוב מקנדה, שסיפר לי עד כמה הוא מוטרד ממה שקורה בארץ ובעולם וההשפעה של זה על עולמו
אני עדיין במחשבות על חג הפורים ומצוותיו. הרבה שאלות עולות על המעברים שבין כאב לשמחה, בין זיכרון לשכחה, ומערבולת רגשית ומחשבות על המצב כיום. על
כיצד התיאולוגיה של יהדות אתיופיה מבינה את מהותו של עמלק, ומה הופך אותו לדמות כה שנואה על הא-ל? חז"ל קבעו כי "כל עוד עמלק קיים,
