כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

לפני כשבוע הותקף בתל אביב ארז, צעיר דרוזי העומד להתגייס לגולני. הוא יצא לחגוג יום הולדת עם שניים מחבריו, חיילים דרוזים. על פי עדות אביו,

השבוע ביום שני בכ״ט בחשוון יחול חג הסיגד של יהודי אתיופיה. לקראת החג עולה לעיתים שאלה מעשית במוסדות שבהם מתפללים יחד בני ביתא ישראל ובני

השבוע נשאלתי מדוע יהודי אתיופיה לא עלו לישראל כבר בשנות החמישים. השאלה מתחדדת לנוכח העובדה שכבר מן המאה התשע עשרה קיימות עדויות, מכתבים וניסיונות של

התורה מתארת כבר בסיפור גן עדן את ארבעת הנהרות היוצאים ממנו: "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב… וְשֵׁם הַנָּהָר

פרשת בראשית שנקרא השבת היא בדיוק אותה פרשה שקראנו בשנה שעברה. היא לא השתנתה, ואני מניח שגם לא תשתנה. אבל אנחנו השתנינו. וכאשר האדם משתנה,

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מב–מג). התורה מצווה לשבת בסוכה, אך

חז"ל מתארים את המפגש המרגש בין יעקב ליוסף לאחר עשרים ושתיים שנות פרידה: יוסף נופל על צוואר אביו ובוכה, ואילו יעקב, כפי שמביא רש"י, קורא

  המחשבה האתיופית, כמו המחשבה המקראית, מאופיינת בחשיבה כאוטית יותר מאשר בחשיבה לינארית. היא מלמדת אותנו שבמקום להתמקד במציאות נכון יותר לקבלה, ולהתמקד בתקווה שעוזרת

המפגש בין יהדות אתיופיה לבין היהדות הרבנית אינו רק מפגש בין מנהגים שונים, אלא בין שתי תודעות דתיות שהתפתחו מתוך אותו סיפור יהודי והעניקו משקל

בשנת 1982 עליתי לישראל במסגרת "מבצע אחים", המבצע החשאי להעלאת יהודי אתיופיה דרך סודאן. אנשי המוסד ולוחמי חיל הים הגיעו אלינו בחשכת הלילה, העלו אותנו