כאשר אנו עדים לתגובות מהעולם סביב אירועי עזה, עולה שאלה כואבת: כיצד אנשים טובים, חכמים, הדוגלים בזכויות אדם מתקשים להבין את מורכבות הסיטואציה וממהרים לשפוט
ישבתי השבוע באחד המשרדים בארה"ב, תוך כדי המלחמה באיראן. על הקיר הייתה תלויה תמונה ממבט על כל עמק יזרעאל. הכל ירוק, פורח, שקט. ורק לחשוב
בשבת האחרונה התארחתי באחת הקהילות היהודיות בארה"ב, קהילה מדהימה. המעבר מקהילה לקהילה וממדינה למדינה ברחבי ארה"ב, מגלה עד כמה שונה כל קהילה, לא רק בין
לפני מספר שבועות פרסמתי טור שעורר לא מעט תגובות. אחד הרבנים שאני מעריך מאוד התקשר אליי בעקבותיו. הוא שיתף בדברים חשובים, והזמין אותי לחשוב עוד
בקהילת ביתא ישראל באתיופיה הקסים, המנהיגים הרוחניים, לא אמרו "נעלה לירושלים", אלא דווקא: "נֵרֵד לירושלים". גם הבקשה הידועה של יהודים בגלות "לשנה הבאה בירושלים" לא
בדרך חזרה מארה"ב, לפני מספר שנים, אירע מקרה בטיסת "אל על" שהדהים אותי. התיישבתי במקומי, כשלפתע ניגש אליי אדם דתי וביקש ממני, בנימוס, אם אסכים
אהרון כהן ז"ל, איש חינוך דגול ומנהל אולפנת עמליה בירושלים, סיפר סיפור מטלטל: "יפה (עולה חדשה מאתיופיה) הגיעה אליי נסערת: 'הוא קרא לי כושית מלוכלכת!
יש אמירה שאנשים אופטימיים נחשבים לפעמים ל"נמוכים", כי הם רואים רק את חצי הכוס המלאה. אך החכמה האמיתית היא להסתכל על המציאות באופן הוליסטי. גם
השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" על שם הנס שאירע בה. השבת שלפני תשעה באב מכונה "שבת חזון", על שם ההפטרה הפותחת במילים: "חזון ישעיהו".
בקהילת יהודי אתיופיה, שלושה ימים לפני פסח נהגו לאכול רק חומוס קלוי, "כדי שלא ניכנס לפסח עם דברי חמץ במעיים", כפי שאמר הקייס ברהן יהייס.
