כל המאמרים במדור ראש השנה

הפרק השני בספר שמואל א' מתחיל בתפילת חנה. לאחר שנים של עקרות ותפילות, נולד בנה, בשעה טובה. היא מגדלת ומיניקה אותו, ואז מקיימת את התחייבותה

לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי עומד מול המראה. לא סתם מבט חטוף – מבט ארוך, כזה שמסתכל ישר בעיניים. המשקל, הבדיקה הרפואית, הכל פשוט

בחיינו הפרטיים, כמו גם בחיי האנושות כולה, יש נִּסְתָּרֹת וְנִּגְלֹת. בכל אחד מאיתנו יש רבדים נסתרים ועמוקים, שפעמים אף אנחנו לא מודעים להם, וכך גם

ערב ראש השנה תשפ"ו, ועדיין חטופים ישראלים נמצאים בשבי חמאס במצבי הרעבה, התעללות ועינויים. אנשים יקירים פנו אליי בשאלה, האם על פי ההלכה הם רשאים להציע

"אתם ניצבים היום כולכם". המילה 'היום' שמופיעה בפסוק זה, מככבת בפרשות האחרונות בצורה בולטת ויוצאת דופן. פעם אחר פעם, חוזר משה בדבריו על כך שיש

המאזניים, בהם על פי המסורת נשקלים מעשינו בראש השנה, מהווים את אחד הסמלים המובהקים של יום זה. כבר מימי קטנותינו אנו מכירים את התמונה, ולומדים

אחד מהפיוטים הגורמים לנו להתרגש במהלך ראש השנה ויום הכיפורים הוא 'ונתנה תוקף'. בפיוט זה בא לידי ביטוי אפסיותו של האדם – 'אדם יסודו מעפר

תהא שנת פדות ושלום. הלוואי. שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של סיומות. שהחטופים ישוחררו, מי לביתו ומי לקבר ישראל, שהצבא ישיג את מטרותיו בכל

השבת היינו אורים לברך את חודש תשרי שעומד להתחדש עלינו, אך לא כך אנו נוהגים. בשבת זו לא מברכים את החודש ולא מזכירים אותו כלל.