בשבוע שבין פרשת 'חוקת' לפרשת 'בלק', עיניים רבות היו מופנות לביקור החשוב ביותר של ראש ממשלת ישראל בוושינגטון. ביקור ראשון לאחר ההצלחה הגדולה ב"ה של
מוקדם לסכם את מבצע "עם כלביא" שב"ה פגע באיראן –"ראש התמנון". פגע באיום הקיומי שנשקף ממנה: בתוכנית הגרעין, בנשק הבליסטי ובבכירי המערכת. הוא היווה שלב
קשה לעכל את גודל האירועים שאנו עוברים, תוך כדי התרחשותם, וגם הפגיעות שספגנו בעורף מקשות על כך. מכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא" הייתה חסרת
כאשר נודעה התקיפה הנרחבת של צה"ל וגופי הביטחון באיראן, ונחשפנו לחלק מהישגיה המדהימים – במרחק כה רב מגבולות המדינה ובהיקף פגיעה חסר תקדים בתולדות מדינת
המלחמה בעזה נמשכת כבר יותר מ-600 ימים, וב"ה ניתן להצביע על הישגים חסרי תקדים. למרות התמשכותה, וקולות מבית המזלזלים בהישגיה וקוראים להפסקתה ולכניעה לדרישות חמאס,
בעקבות הכרזת ראש הממשלה על מינוי האלוף דוד זיני לראש השב"כ הבא, פרצה מהומה תקשורתית. אני מכיר את זיני שנים רבות – ואין לי ספק
המלחמה המתמשכת חושפת עוצמה ייחודית הטמונה בעם ישראל – הן בחזית והן בעורף. עמים אחרים, במצבים דומים, היו מתפרקים זה מכבר. אך עוצמה זו, המוכרת
מבצע "מרכבות גדעון" יצא לדרך! נדמה כי אנו מצויים בישורת האחרונה של הלחימה בעזה, הנמשכת כבר יותר משנה וחצי, ואנו חייבים להכריע. בימים אלה, מדינת
הדמוקרטיה היא שיטה חברתית ומדינית שמטרתה להבטיח שוויון זכויות מלא לכל אזרח, וכן שוויון בפני החוק. בשונה ממשטר מלוכני או טוטליטרי, שבו השלטון כופה את
תוך כדי השירות הצבאי, הזדמן לא פעם להרהר במשמעות העמוקה של המושג הפיקודי יוצא הדופן ורב האחריות – "ניהול אש", ובהשלכותיו הן במישור האישי והן
