כל המאמרים במדור זווית אישית

תקרית חברתית וערכית חמורה מתרחשת ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. בעוד כל השבטים נערכים פיזית ונפשית לכניסה לארץ, שתכלול ככל הנראה מלחמה, ואחריה תהליך ארוך

המילה המתארת בתנ"ך את האויבים היא מילה מיוחדת ורבת משמעות- 'צֹרְרִים'. כך גם הפעולה הנדרשת לעשות מולם- 'צָרוֹר'. בפרשת השבוע, ערב הכניסה לארץ ולקראת הסכנות

אחת השיטות הידועות של מנהיגים, בעיקר דיקטטורים, להסיט את תשומת לב העם שלהם מהבעיות האמיתיות, היא לייצר או לחפש איזה גורם אחר כל שהוא- עם

אותן שאלות מהותיות שריחפו אז, בכניסה לארץ– מאתגרות אותנו גם בימינו אנו לאחר מאות שנות גלות ועבדות במצרים, ועוד ארבעים שנה במדבר, מגיע סוף סוף

כל התלמוד מלא במחלוקות שיצרו ביחד את אדני הערכים, התרבות, המסורת והזהות היהודית כמו מערכות מכ"ם שמשתבשות, ומשבשות את כל התדרים והתפקודים שלהן, כך גם

בשעות משבר העם זקוק למנהיגות שתציב בפניו רוח אחרת- רוח של חזון ותקווה משבר קשה פוקד את העם במדבר לאחר שובם של המרגלים מהסיור המקדים

נפש יבשה מצריכה לא אוכל, אלא שמחה, רוממות רוח ולב החיים במדבר הם מאתגרים. חיים במדבר של 12 שבטים חדשים העושים את צעדיהם הראשונים כעם

תורה צריכה להינתן ולהילמד מתוך מאור פנים בין אלוקים לאדם, ובין אדם לאדם אחד מרגעי השיא בתפילה, הוא הרגע בו הכוהנים נושאים את כפיהם, ומברכים

  'למדבר ארץ לא מים הו, את, אדמתי, שבנו אלייך'. [חיים חפר] פרק חדש מתחיל בקורות עם ישראל, פרק המדבר, וזה גם שם החומש הרביעי

יש איום קיומי על עצם קיום הבית הפרטי והלאומי, וזה האיום הפנימי- איום הפירוד, המחלוקת, השנאה והניכור   מילה אחת המספרת את הסיפור כולו- 'ביניכם'.