כל המאמרים במדור זווית אישית

במפגש הראשון בפרשה בין אבי האומה העברית, אברהם אבינו, לבין אלוקים, אומר לו ה' שתי מילים מכוננות, משמעותיות ומלאות עוצמה- 'וֶהְיֵה בְּרָכָה'. במבט ראשון היינו

עם בריאת העולם, ולאחר רצף של משברים, בלבולים, וגלגולי אחריות בין אדם לחווה ולנחש, לאחר הרצח של הבל בידי קין, והשחיתות של דור המבול, נוצר

יכולתו של האדם להיות שותף ליצירת עולם טוב יותר בכל המובנים תבוא לידי ביטוי דווקא בכך שיכיר בטעויותיו, ילמד מהן וישתפר בכל פרקי בריאת העולם

קצב החיים המודרני והמהיר מריץ את כולנו בין משימות למטלות, בין התחייבויות ומחויבויות, ואנו מנסים לעמוד בקצב התובעני של החיים. תקופת החגים, שבאה בין היתר

פעמים והיציאה לקרב מלווה בקריאות צהלה, במוטיבציה גבוהה, באופטימיות, וברוח קרב וניצחון, ופעמים שחלילה החזרה מהקרב היא בדיוק הפוכה   במובנים רבים, המילים האחרונות אותן

בעם ישראל לדורותיו, לתפוצותיו, לשבטיו ולעדותיו- אף אחד לא נשאר מחץ למחנה ביום האחרון של חייו ניצב משה לפני העם אותו הנהיג במשך עשרות שנים,

עם סיומה של השנה היוצאת, ועל מפתנה של השנה החדשה, רבים וטובים עוסקים בסיכומים ובתחזיות. כל אחד מסכם את השנה החולפת לפי זווית ראייתו, עיסוקו,

כבר לפני 4000 שנה הציבה התורה מוסר יהודי ורף חברתי גבוה "בַּחוּץ תַּעֲמֹד" – שתי מילים שהן עולם ומלואו. שתי מילים המספרות את הסיפור כולו,

אחת הסכנות האסטרטגיות הקשות והחמורות ביותר המאיימות על קיומה לא רק של החברה, אלא גם על קיומו של כל אדם, היא סכנת הַשֹּׁחַד. לאורך כל

זו השאיפה אליה צריך לשאוף ולהתפלל- לזכות ל'מַתַּת אֱלוקים', לעבודה שלא הולכים אליה רק בגלל שחייבים, ורק כדי להתפרנס לכל דור יוצאי המדבר הנמצאים בעבר