כל המאמרים במדור זווית אישית

רוח נכאים דכאונית קשה שררה בעם שזה עתה יצא לחירות מבית העבדים במצרים. המרגלים ששבו ממסע הריגול בארץ המובטחת מנבאים שחורות לגבי העתיד, מדכאים ומנמיכים

מקורו של משבר המנהיגות הפוקד את העולם נעוץ במילה אחת עוצמתית – ענווה. זו מילה שכבר כמעט אין עושים בה שימוש. להיפך, היא נחשבת למילה

  בעיצומה של פרשת נשא, מטיל ה' על הכוהנים משימה לדורות עולם – לברך את עם ישראל: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ

בעת הזו של תחילת חודש סיון, לפני 80 שנה בדיוק, 11 שנים לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933, ולאחר קרוב לאלף שנות היסטוריה יהודית מפוארת במקום,

שמות רבים יש לה למלחמה ב-1948 – מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות, מלחמת 1948, מלחמת תש"ח ומלחמת הקוממיות. המילה קוֹמְמִיוּת היא מילה מעניינת. על פי האקדמיה

כבר במעמד הר סיני, עם מתן התורה, מניח ה' לפני העם את ערכי היסוד שאמורים להיות צרובים בדנ"א של העם הזה לדורות עולם, ובמיוחד עם

הכניסה לארץ ישראל מחייבת את העם היהודי, שזה עתה סיים 40 שנה במדבר, ועוד מאות שנות עבדות וגלות במצרים, להתחיל להיות חקלאים. אין יותר 'ארוחות

הפרשה שכותרתה "קְדשִׁים תִּהְיוּ" עוסקת בהרחבה בעניינים שבין אדם לחברו, ובהנחת היסודות ליצירת מערכת חברתית יהודית מוסרית, ערכית, חומלת ורגישה. מבין הפסוקים, האיסורים והציוויים שבפרשה,

השבועיים הקרובים, שבהם נציין את יום השואה והגבורה, את יום הזיכרון ויום העצמאות, הם השבועיים הטעונים והרגישים ביותר בשנה בחברה הישראלית. זה נכון לגבי כל

כשנסב כולנו ב"ה סביב שולחן הסדר, ונאמר את המשפט המפורסם "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים