כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

  כשהרמב"ם כתב את 'משנה תורה', הוא לא רק פסק הלכה אלא גם סידר את ההלכה. ולסידור ההלכה יש לעתים משמעות לא פחותה, ואפילו גדולה

לבי היה נתקף קנאה כשהייתי מתפלל לעתים בשבת בבתי כנסת של עדות המזרח, ועוד יותר מכך, כשהייתי שומע על הנעשה בבתי כנסת תימנים. גדלתי בבית

  אנו רגילים שאת חגיגת בר המצווה עושים במהלך תפילת שחרית, ביום שני או חמישי. ואולם, ישנם לא מעט אנשים שהפרוצדורה הזו אינה נוחה להם.

  את השליש האחרון של הלכות תפילה מקדיש הרמב"ם לשני ריטואלים: קריאה בתורה וברכת כהנים. למי שתופס את ההלכה בצורה של "סדר יום" המוכתב לאדם,

  "כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין בו בית כנסת שייכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה", כך פוסק הרמב"ם בראש פרק יא מהלכות

  בדיחה עממית מספרת שלא לחינם יעקב הוא זה שתיקן את תפילת ערבית. כאשר יעקב שב הביתה מן השדה, עייף מן העבודה, הגיעה אליו רחל

  חשיבות מיוחדת נודעה לתפילה בציבור. על אף שיכול אדם להתפלל ביחיד, קבעה ההלכה ש"תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס

נער הייתי וטרם זקנתי, ובכל זאת, בכל עשרות המקומות שהתפללתי בימי חיי, ומבין כל אלפי המתפללים שראיתי, מעודי לא פגשתי אדם, ולו אחד, שהיה עצוב

"יראה לי לומר בזה ש[…]לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה". במלים אלה פותח ר' יואל סירקיש, הבית חדש (ב"ח)

הוידוי הוא אולי התוספת המשמעותית ביותר לתפילות יום הכיפורים. מתחילים לומר אותו כבר במנחה של ערב יום הכיפורים וממשיכים לומר אותו בכל תפילה עד הנעילה.