כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

סיימנו את רשימתנו הקודמת בשאלה כיצד ניתן לגשר על הפער שבין חובת ההסבה ההלכתית ובין מציאות ימינו, בה אנו אוכלים סעודותינו על כסאות וישובים מסביב

אחת החובות המובהקות המעצבות את ליל הסדר כחגיגה של חירות היא חובת ההסבה. חובה זו מוזכרת כבר במשנה הראשונה שבפרק האחרון של מסכת פסחים, הפרק

להתפלל בקול ביחד ברשימה הקודמת עמדנו על כך שמנהג נקבע לפי המקום ולא לפי המשפחה, ולכן משהגענו מן הגלות לארץ, יש רשות לציבור לשנות מנהגו

מנהג אבות או מנהג המקום? ברשימות הקודמות עסקנו בחילוקי המנהגים בתפילה בין אשכנזים לספרדים והדרך לאחד ביניהם. הסוגייה האחרונה בה נעסוק בעניין זה היא החמורה

שלושה פסוקים במגילת אסתר מתארים את ההתפתחות שחלה בעיצוב ימי הפורים והלכותיהם. בתיאור הפורים הראשון שחגגו לאחר המלחמה בי"ג אדר, כותבת המגילה שעשו היהודים את

טרם מגיעה זמנה של ברכת כהנים, מקובל כי הלויים שבקהל הולכים יחד עם הכהנים לכיור סמוך כדי ליטול את ידיהם. כאשר שליח הציבור מסיים את

בשתי הרשימות הקודמות עסקנו בחומרות הקטניות, בשני המניעים המרכזיים שדורשים מאתנו, לענ"ד, להקל בה עד כמה שניתן בימינו, ובמקומות שבהם האירו לנו פוסקי ההלכה צדדים

ברשימה הקודמת העלנו שני טיעונים כבדי משקל מדוע יש להקל בימינו, עד כמה שניתן, בחומרת הקטניות. האחד, החתונות הבין-עדתיות בימינו והקמת משפחות מעורבות מאשכנזים וספרדים

בקרב יוצאי אשכנז (במיוחד אבל לא רק) קיים איזשהו פרדוקס בפסח. מצד אחד, מדובר בחג לכל דבר, ובחג כידוע יש לשמוח במאכל ובמשתה, בבשר וביין.

התחלנו לפני פסח לדון בסוגיית כשרות הבשר. עמדנו על השינוי הגדול שחל בעידן התעשייתי ביחס לבשר. אם עד לפני כמה עשרות שנים היה האדם הממוצע