כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

העיקר הוא ההכרה והתודעה. המעשים הפולחניים כתפילה וכתפילין הם הענף שעוזר לנו לטפס לשם היהדות איננה דת ולכן היא לא פולחנית במהותה. אין משמעות הדבר

יש למצוא את הקדושה בחיים עצמם, בניהול מאוזן שלהם, בנתינת מקום לחומר וגם לרוח, ובהתנהלות מוסרית-מידתית, המחקה את הנהגת הא-ל עוד טרם מעמד הר סיני

תורת הקדושה נגמרת בעולם החולין. אין היא מסתיימת עם נעילת דלתות בית הכנסת מעיון בעשרת הדברות הסקנו שהיהדות איננה דת, במובן המצומצם שלה. דת מתרכזת

  כשרובו המוחלט של עם ישראל יסעד בקרוב סביב שולחן הסדר, כולם יהיו שם. קרובי ורחוקי משפחה, חברים ואולי גם שכנים. אבל אחד ייעדר מהחגיגה

אני מבקש למצוא במצוות השראה, מתוך שותפות של ברית בין האדם לא-לוהים הרב יובל שרלו התייחס ברשימתו האחרונה בעלון זה לתפיסות שאני מקדם אודות 'יהדות

היהדות האורתודוקסית אמונה על הלכה של יומיום. לכן היא מנוגדת באופייה העמוק לזרמים האחרים עסקנו ברשימה הקודמת בהבחנה שבין מצוות פולחניות ושגרתיות. ראינו כי עשרת

היהדות נתפסת כאורח חיים מופתי, שמתבטא בכל פרטי החיים – ביחסים החברתיים ובבניין האישיות אנו נוטים לחלק את תרי"ג מצוות לשתי קטגוריות: מצוות עשה ולא

בשבועות האחרונים התבוננו בעשרת הדיברות. הצעתי לראות בהם חוקה של החברה הגאולית שאותה מבקשת התורה ליצור. יש בהם חיובים שבין אדם למקום וחיובים שבין אדם

אומרים שזה הדיבר הקשה ביותר. מילא לא לגנוב ולא לגרום נזק. אך, כיצד יכול אדם שלא לחמוד את מה שיש לרעהו? הרי תמיד הדשא של

אדם לא יכול להתנהג בצורה שמעידה על דבר אחד, בעוד שאמונתו ודעותיו נמצאות במקום אחר תמונתו של אחד הרבנים המפורסמים היתה תלויה בענק על קיר