כל המאמרים במדור בחזית האמונה

במשך מאות שנים, נחשבה הפילוסופיה לאויב מרכזי של היהדות אחת התופעות המלוות את היהדות מאז הופעתה, היא המאבק המתמיד נגד אמונות ודעות אחרות ששררו בעולם.

ה' לא הוציא אותנו לחופשי אלא גייס אותנו לצבא שלו נחמד כשיש נוסטלגיה להתרפק עליה. אנשים אוהבים לדבר על זמנים קדומים בהם "הכל היה טוב

הדבר המתסכל ביותר בלהילחם בזומבים, הוא העובדה שאין עם מי לדבר. הם יכולים להיראות כמו אנשים נורמליים, אולי הם היו לא מזמן חברים טובים או

כאשר אנחנו מבינים שאנחנו בעצם סוג מסוים של "דמות", זה משפיע על התפיסה העצמית שלנו לאחרונה נזדמן לי לקרוא חיבור שכתב מישהו (שטרם פורסם), שמאפיין

המלחמות והמגפות הן ביטוי מוחשי לכוח שמיימי כלשהו שמופיע בעולם אחרי שנתיים של מגיפה עולמית – תופעה שנדמה היה שהאנושות כבר השאירה מאחוריה, הגיע תורה

הקריאה בשמות מבטאת את היכולת שלנו לראות מעבר לתופעות החיצוניות מה היה קורה אילו לא היו שמות לחגים? תארו לעצמכם שלא היו מושגים כמו "פורים",

אמרה רווחת היא: "מי שרוצה להאמין, לא יפריעו לו השאלות, ומי שרוצה לכפור, לא יועילו לו התשובות". מי שרוצה להאמין בדבר מסוים, לאו דווקא בהקשר

התפילה היהודית מתאפיינת בכך שהיא נושאת בתוכה הפכים רבים. מצד אחד, יש לה זמנים קבועים בהם נאמרים טקסטים בנוסח קבוע ומדויק; מצד שני, "העושה תפילתו

זה הזמן להתעורר ולנקות את הנשמה מהקליפות איך אנחנו יודעים שאנחנו חולים? פשוט, אנחנו מרגישים שהגוף או חלקים מסוימים ממנו לא מתפקדים כמו שצריך. אנחנו

עד שתגיע אחרית הימים, עלינו לדאוג בראש ובראשונה לעצמנו ולעמנו, ולא לכל העולם מישהו שאל אותי: מדוע בתפילה אנחנו מתפללים בעיקר על חולי ישראל, גאולת