ארכיון של: ג׳ בטבת ה׳תשפ״ב (דצמבר 7, 2021)

בפרשת ויגש, אנו מוצאים את הרגעים האינטימיים בהם יוסף בוכה ומגלה את השייכות שיש לו למשפחתו למרות שנות הניתוק. מילת

  יש לנו לפעמים הנאה גדולה מ"לתקן" את כל העולם, אבל מה איתי? אני מסתכל גם פנימה? דורש מעצמי? כשאדם

בחיי האומה ישנן תקופות מוצלחות של 'הארת פנים', שגשוג ושלוה, ויש גם תקופות של חורבן, גלות ו'הסתר פנים' החיים מזמנים

רבים מחכמי המשפט העברי, ראשונים כאחרונים, שוללים מכל וכל שעבוד גופו של אדם תמורת חוב רבים מהמעיינים בפרשת ויגש ממקדים

יעקב עוזב את ביתו לפגישה מרגשת עם יוסף בנו. בדרך הוא עוצר לעצירת ביניים בבאר שבע עיר אבותיו. לדעת רד"ק,

מה יותר מאתגר: זוג שבו הגבר חזר שינה כיוון, או האשה? זוג שהיו חילוניים ואחד חזר, או זוג שהיו דתיים

שמות הבאים מצרימה, נמנים בפרשה. קריאת הפסוקים מעלה שהחשבון בעייתי: "כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ […] שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ: וּבְנֵ֥י

אני מאמין גדול בכוחן של דרשות. עבורי, דרשת השבת בבית הכנסת איננה רק הזדמנות לומר דבר תורה או לצייד את

כיום אנו נוכחים בגיור מסוג שונה, אנשים שהם בעלי זהות יהודית, אזרחים במדינת ישראל, בנים לאבא יהודי, המשרתים בצה"ל ומאמינים

התורה מבחינה בין היחס המכבד למי שזוכה להיות משרת ה' ובין הימנעות מהענקת זכויות יתר ומעמד-על כלפי שאר הציבור קשה