אין בידיעה תועלת, אם אינה מחוברת למעשה במציאות הממשית
אבות ג', ט' "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת
אבות ג', ט' "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת
פניית משה לבני ישראל בפרשתנו 'ויקהל': "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל", מלמדת, לדברי חז"ל, שלא די בכך שמנהיג יהיה ראוי
שליחי ציבור צריכים לא רק לעשות צדק אלא חובתם גם להראות לציבור שהם עושים צדק במהלך המחלוקת הנוראית של קורח
הדיאלוג בין ההנהגה והעם צריך תמיד להתחיל מנקודת מוצא של אימון ושל העצמה פרשת ויקהל מונה את התרומות הניתנות למשכן
חכמת לב קשורה במקומות עמוקים שמביאים אותנו לאמונה פנימית חזקה בפרשת ויקהל, חוזרים וממנים את בצלאל לבניית המשכן. מה היה
ארבע וחצי פרשיות מקדישה התורה להקמת המשכן, והיא יורדת בהן לפרטי פרטים, לא רק בציווי אלא גם בעשייה. וכל המאמץ
בפרשת פקודי כותבת התורה שיש לעשות מעיל שכולו תכלת: "וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת". בעקבות כך נעסוק השבוע
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" [פרשת החודש – שמות יב' ג]. פרשני התורה התקשו בכוונת
"הסללה" היא אחת המילים המטורללות שנוספו ללקסיקון בן זמננו. המשמעות שלה היא, שהחברה דוחפת אנשים מסוימים לצורות התנהגות מסוימות, בלי
העולם הולך לקראת צריכת בשר מתורבת, והדבר הולך לשנות את כל מה שאנו מכירים בעולם הכשרות. על פי פסקי ההלכה