ארכיון של: כ׳ בשבט ה׳תשפ״ד (ינואר 30, 2024)

בשבוע שחלף הייתי עד לדיון נוקב בשאלה: האם נכון לציין בפומבי את העובדה שאחוז גבוה ביותר של החללים במלחמה הם

השבת אנו קוראים על מעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה לעם ישראל. התורה מביאה לנו תרי"ג מצוות, אך בולטים בפרשה

ההתרגשות הגדולה שאחזה בעם לקראת מעמד הר סיני נתנה את אותותיה בעת שהגיעו  לרגלי הר סיני: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי… בָּאוּ מִדְבַּר

כיצד לעודד הורה, בת זוג, ילדים, סבים וקרובים של חייל בימי המלחמה? "יהיה בסדר" – האומנם? "ירחם ה'" – מפחיד

"וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם…" (שמות יח, ה). "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב

שאלה: חיילי צה"ל פרוסים במקומות רבים מאוד, ולעיתים כוחות קטנים מוצבים אי-שם בשטח. האם חובה להקים "עירוב" כשר לשבת במקומות

חמינאי: "ישראל לא תתקיים עוד 25 שנה, עד אז לא יהיה להם רגע אחד של שקט". אכן, אין לנו רגע

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" – אין אנו יודעים בוודאות מה היה הקריטריון האלוקי לקביעת המצוות שתופענה בספר הברית, שהוא

שתי שמיעות (האזנות) יש בפרשה. שתיהן מרתקות, משלימות זו את זו ומעידות על אופיו של השומע. השמיעה הראשונה היא של