ארכיון של: כ״ח בסיון ה׳תשפ״ה (יוני 24, 2025)

קשה לעכל את גודל האירועים שאנו עוברים, תוך כדי התרחשותם, וגם הפגיעות שספגנו בעורף מקשות על כך. מכת הפתיחה של

פרשת קורח נדרשה כמין חומר למחשבה שוב ושוב במהלך הדורות, לא רק כמעשה עבר אלא גם כלקח להווה ולעתיד. ניסיונם

"וייקח קורח". מה לקח? חז"ל אומרים (במדבר רבה י"ח, ג'), כי קורח לקח ציצית ומזוזה כאמצעי המחשה ואמר למשה: טלית

שמי קורח, בן יצהר, בן קהת, בן לוי. כן, אותו קרח ששמו נקשר במחלוקת, במרידה, בערעור על סמכות. אבל אני

אני מבקש את סליחתכם, קוראים יקרים. אולי תכעסו עליי בנקודה הזו, כי הסיפור הזה גם אותי הכעיס מאוד בהתחלה. אבל

חופש המחשבה וחופש הביטוי הם אחד היסודות החשובים ביותר לקיומה של חברה מתפתחת. זו הדרך היחידה המעשירה את החברה באפשרויות

קרח לא באמת רצה שוויון – הוא רצה שליטה. הוא עטף את השאיפה הזו במילים יפות. עלינו, כמחנכים, כהורים וכחברה,

פעמיים בפרשת השבוע ישתמשו מובילי המחלוקת דתן ואבירם במילים "ארץ זבת חלב ודבש". בפעם הראשונה יאמרו זאת על ארץ מצרים:

משה רבנו ואליהו הנביא הם שני אישים גדולים ודגולים שיש להם הרבה קווים משותפים, ובמדרש אף נאמר: "משה ואליהו שווים

פרק י"א בספר 'שופטים' נפתח עם אנשי גלעד המגרשים את אחיהם יפתח מהקהילה ומהמשפחה. לאחר מכן, כשהם בצרה, הם קוראים