כל הפוסטים בויגש

שמות הבאים מצרימה, נמנים בפרשה. קריאת הפסוקים מעלה שהחשבון בעייתי: "כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ […] שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ: וּבְנֵ֥י

התורה מבחינה בין היחס המכבד למי שזוכה להיות משרת ה' ובין הימנעות מהענקת זכויות יתר ומעמד-על כלפי שאר הציבור קשה

כשביקש יצחק אבינו לירד למצרים נתגלה אליו הקב"ה ואמר לו: "אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך". באמירה "שכון

ישנן שתי גרסאות למה שקרה בעבר הנוראי, כפי שיוסף הצדיק מנסח זאת. האחת, באוזני שר המשקים, בבור במצרים – "כִּי

מילת הקוד של השליחות היא נאמנות. על השליח להיות נאמן למשלח ששלח אותו, או לרעיון שבשליחותו הוא פועל בתיאור אחד

    באחד מרגעי השיא של פרשתנו מתואר המפגש בין יעקב ליוסף לאחר 22 שנה של פרידה ונתק, בכי וגעגועים,

יהודה ניגש אל המשנה למלך מצרים, ועדיין אינו יודע שמדובר באחיו. כיצד ייגש לשליט המאיים שלקח את בנימין? איך לגשת

הפרשה נפתחת בעימות חזיתי בין יהודה ליוסף. העימות אינו סימטרי, משום שיוסף יודע בברור מי עומד לפניו. יהודה סבור שלפניו

כאשר יוסף ביקש להושיב את משפחתו בארץ גושן, בנפרד מתושבי מצרים, הוא הנחה את אחיו שהתייצבו לפני פרעה, לומר לו

הפרשה הקודמת מתארת את המפגש שבין יוסף לאחיו. הבה נתאר את המעמד. הם עומדים לפניו, באולם המרכזי שבארמונו, כשהוא יושב