כל הפוסטים באבי רט

ישנו פתגם עממי האומר – 'אל תחפש את הדרך אל האושר, אלא תהנה מהאושר שבדרך'. מרבית בני האדם על פני

ידעה התורה את נפש האדם, תאוותיו וחולשותיו מאז ועד עתה המשפט החותם את עשרת הדיברות אותן נקרא השבת פרשת 'ואתחנן',

כאשר אדם או עם נמצאים במצב נפשי של נרגנות, המציאות כולה מתעוותת בעיניהם עם ומנהיגיו נבחנים בתקופות משבר ובימי מצוקה.

'מסע הכומתה', או אם תרצו- 'הגיבושון' של העם היהודי הצעיר שנוצר רק לפני עשרות שנים, מגיע אל סיומו לאחר ארבעים

תקרית חברתית וערכית חמורה מתרחשת ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. בעוד כל השבטים נערכים פיזית ונפשית לכניסה לארץ, שתכלול ככל

המילה המתארת בתנ"ך את האויבים היא מילה מיוחדת ורבת משמעות- 'צֹרְרִים'. כך גם הפעולה הנדרשת לעשות מולם- 'צָרוֹר'. בפרשת השבוע,

אחת השיטות הידועות של מנהיגים, בעיקר דיקטטורים, להסיט את תשומת לב העם שלהם מהבעיות האמיתיות, היא לייצר או לחפש איזה

אותן שאלות מהותיות שריחפו אז, בכניסה לארץ– מאתגרות אותנו גם בימינו אנו לאחר מאות שנות גלות ועבדות במצרים, ועוד ארבעים

כל התלמוד מלא במחלוקות שיצרו ביחד את אדני הערכים, התרבות, המסורת והזהות היהודית כמו מערכות מכ"ם שמשתבשות, ומשבשות את כל

בשעות משבר העם זקוק למנהיגות שתציב בפניו רוח אחרת- רוח של חזון ותקווה משבר קשה פוקד את העם במדבר לאחר