כל הפוסטים בנעמי עיני

הפטרת השבוע מזכירה בתוכנה את הפטרת השבוע הקודם מספר יחזקאל. גם כאן מדובר במפלתה של מצרים בידי בבל, כשהפעם מזהה

הפטרת השבוע מעמידה בפני העם והכוהנים, ולמעשה בפני כולנו – מראה מלוטשת ומכאיבה. כך נראית עבודת ה' שלכם, קובל הנביא

לכאורה, גיבורי ההפטרה מנהלים את העולם: דוד המלך מזדקן ועבדיו מחליטים שהוא זקוק לנערה בתולה לחממו. אדוניהו מחליט שהוא מולך,

מה דרוש לו לאדם או במקרה שלנו – לנביא? מיטה, שולחן, כיסא ומנורה. אישה גדולה אחת זוכה בהפטרה לנס, בשל

זה עתה סיימנו לקרוא חמישה חומשי תורה והנה מתחיל "סיבוב נוסף", דומה ושונה מזה שהסתיים. "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, תְּהִלָּתוֹ

'קִיברו אותי בארץ כנען', מבקש יעקב, ומאוחר יותר גם בנו יוסף, בשכבם על ערש דווי. מדוע כה חשוב היה להם

אבינו הזקן עלול למות, בהילקח ממנו בנימין. אנא אפשר לנו למנוע אסון ושלח את הבן בחזרה! כך תובע/ מבקש/ מתחנן

אירוני הוא שמה של הפרשה שלנו, פרשת "וישב", שהרי אין בה ולו רגע אחד של ישיבה במובנה הבטוח, היציב והקבוע.

"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית, כ"ט, כ'). פרשת השבוע מציינת בפנינו חוויה פסיכולוגית

בני אדם מברכים זה את זה ומבקשים להתברך. ברכת הילדים בשבת, ברכת כלה בחופתה, ברכתו של רב, כל אלה מתיקות