כל הפוסטים בקניגסברג

בדיון משפטי בין אדם לחברו או בשאלה הלכתית כנאמר: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין

בקטע המסיים את פרשת כי תצא, מופיעות שלוש מצוות הקשורות לעמלק. המצווה הראשונה מגולמת במלה הראשונה בקטע זה: "זכור", ואילו

בפרשת שמות, הקב"ה ביקש לשכנע את משה לקבל עליו את השליחות, להוצאת בני ישראל מארץ מצרים. משה ניסה להתחמק מהשליחות

"כי תצא למלחמה על אויביך … וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא',י'-יא') היתר זה

במסגרת הבאת החומרים למלאכת המשכן כתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן

מעמד מתן התורה בהר סיני התאפיין בפירוטכניקה רבת הוד והדר: "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק

ריבוי ההיגדים: "כאשר ציוה ה' את משה", "אשר ציוה ה' לעשות" וכו', בפרשות ויקהל ופקודי, בתיאור מלאכת המשכן וכליו ובגדי

אחד המקורות שמהם שאבו שונאי ישראל וגורמים אנטישמיים למיניהם את הגושפנקא לשנאתם, והצדיקו בכך את הפוגרומים כנגד היהודים מופיע במגילת

לאחר שירת הים, בני ישראל הגיעו למדבר שור, אל מקום הנקרא מרה: "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי

לפני שהקב"ה הנחית על מצרים את מכת הבכורות, וכהקדמה לפקודת היציאה מעבדות לחרות, הקב"ה הודיע למשה ואהרן: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם