מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי … וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי
בסופה של פרשת יתרו אנו מוצאים לראשונה ציווי על כלי פולחן, על הקמת המזבח. יש לשים לב שציווי זה מופיע
בסופה של פרשת יתרו אנו מוצאים לראשונה ציווי על כלי פולחן, על הקמת המזבח. יש לשים לב שציווי זה מופיע
בלשון בת ימינו ההתעללות היא פעולה נוראית, הכרוכה באכזריות לא מוסברת וברצון סדיסטי להכאיב ולהציק. אולם, ברי שאי אפשר להבין
משה רבינו, המנהיג הדגול, מתאר את עצמו כערל שפתים, כמי שאיננו מסוגל לבטא את עצמו כראוי. העולם מכיר כראוי את
הכתוב מתאר בפרוטרוט את השיח בין פרעה למיילדות האצילות, שהצילו את ילדי ישראל ממיתה בהימנעותן מלבצע את הוראותיו האכזריות של
פרשתנו, כמו גם הפטרת שקלים, עוסקות בהקמת המשכן, ובאחזקתו (כך בהפטרה, בידי המלך יהואש). למעשה, זוהי מהותה של שבת השקלים
בפרשתנו מוזכרת עבודתן של נשות ישראל כמה וכמה פעמים. תחילה הן מוזכרות בהקשר של זריזותן בעבודה, מול התעצלותם של הגברים,
התורה מתארת לנו את חטא העגל בצבעים קודרים למדי, ומגלה לנו שבצד המעשה החמור, ישראל עצמם הורדו במדרגות רוחניות וגשמיות
פסוק מפורסם זה מתחילת פרשתנו שימש מאז ומתמיד כמצע מתאים לחכמי ישראל להביע באמצעותו את השקפותיהם על ענייני המקדש. שכן,
בפרשת משפטים מביאה לפנינו התורה את דיני העבדים, עברי ככנעני. על אף הציטוט מפורסם מלשון התורה (ויקרא כה, טו): "לעולם
בפרשת יתרו מתרקם דין ודברים בין משה רבינו, המחוקק העליון והנביא הדגול, לבין חותנו. דיון זה נסוב סביב סוגיית אופיו