כל הפוסטים בגבריאל חזות

עם ישראל אינו האוסף של יחידים המאכלסים אותו, אלא ישות רוחנית נפרדת ושונה על פי הפסוק הפותח את ספר שמות

דווקא בפרשה האחרונה, בימיו האחרונים, מתגלה לנו יעקב אחר המנסה להוביל את ההיסטוריה ולא להיות מובל על ידה. הוא 'עושה

ישנן שתי גרסאות למה שקרה בעבר הנוראי, כפי שיוסף הצדיק מנסח זאת. האחת, באוזני שר המשקים, בבור במצרים – "כִּי

ריכוז כזה של כנות איננו מוצאים במקרא באף מקום. "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ, כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים

היסודות בחלום: שמיים, ארץ, מלאכים, עלייה וירידה, הם המטאפורות הבסיסיות לתיאור ישותו, חייו ושאיפותיו של העם היהודי תורת ההכרה – אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה

עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה

לגבולות הקרקע והקניין ברמה הפרטית, ובוודאי הלאומית, משמעות לגבולות המוסר בפילוסופיה המדינית של העת החדשה מחלוקת מפורסמת (ועל מה אין

האדם המחפש משמעות לחייו אחוז ביכולת לחיות ולהכיר בחוקי הטבע, אך בו בעת “להתריס” כנגד ה”הגיוני” ו”המקובל” “וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב

גבולות היכולת השכלית של האדם צומצמו אל גבולות חוקי הטבע. שם לא נמצאת האמונה    היכן נמצאת האמונה? האדם זקוק

הקשת מוצבת בשמים ומכוונת כלפי הקרקע, לומר לך שהשמים הם הגבול במה זכתה הקשת בענן לייצג את הברית שנכרתה בין