כל הפוסטים בשי פירון

קראתי בספר חדש שהגיע לידי: "לצעוק מראש כל הר – סיפור חייה של ורה קריגל גרוסמן, מתאומות מנגלה". לא יכולתי

"וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" מקומה של המלכות ומעמדה בתורת ישראל מפרנסת דרשות ופירושים רבים. בין עמדתו

"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו" שורה ארוכה של לקחים היסטוריים, מלווים בהרג ואובדן, מעוררת חוסר נוחות

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר חומש דברים שונה מקודמיו. חלק נרחב ממנו מוקדש לחזרה

רבי חנוך גרשון ליינר "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה

בעל המאור ושמש רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין (1751 – 1823; תקי"א – תקפ"ג), הנודע בשמו, בעל ה"מאור ושמש" על

רבי ישראל מרוז'ין תחילת פרשת כי תצא, מעמידה אותנו בפני אתגר רעיוני לא פשוט: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ

ר' לייבל'ה אייגר "חמש שנים למד אבי תורה באהבה גדולה עם חברו, רבי לֵייבָּלֶה איגֶר, מי שהפך לימים לרבי נודע.

הימים המיוחדים הללו, ימי האבל על החורבן המתמשך של בית המקדש, מקבלים טעם ומראה עדכני לנוכח אירועי השעה. מפעם לפעם

כפיות טובה נתפסת כאחת המידות המגונות בנפש האדם. כדאי לנסח את הדברים על דרך החיוב, בלשונו של הרב קוק זצ"ל: