כל הפוסטים במרדכי גרנביץ

בשנים האחרונות זכיתי להדליק נרות בפאב באישון לילה. המוסיקה נכבית וכמאה איש מצפים למוצא פי ועלי להגיד משהו לחנוכה- שיתאים

שבת בבוקר, פרצוף כרית, שעה מאוחרת, מעיר את מי שביקש לבוא, ומתארגן מהר. מעולם לא בקשתי או דרשתי מילד או

"מודעות" היא מילת קסם בדורנו. שיח רב נפוץ על המניעים של האדם, על ההבנה מה מפעיל אותו, מדוע הוא עושה

את המדור הנוכחי אני כותב על הרצפה תוך כדי שעובדי חברת ההובלה מעמיסים ארגזים. מעבר דירה הוא מאורע משמעותי גם

רחוב "שלום עלייכמו" בפאתי אומן. רחוק ממוקדי הבלגן. אני יורד עם הבן שלי מהטקסי בשעה מוקדמת ומבין שהגעתי ראשון. אי

  ט"ו בשבט לפני שנתיים. חברי שמוליק ג. נוחת בקייב עם שלושה בני משפחה למסע בכפור הלבן של אוקראינה. כשהנהג

כל מה שיפה ואמתי בחיים, אפשר לבטל במחי יד, בשאלה קטנה, בהטלת ספק, בצקצוק או הרמת גבה. ההחלטות הגורליות ביותר

בשנות השמונים מעלה תאטרון החאן הצגה נועזת של המחזאי יוסי יזרעאלי, כשברקע ארוע של לויה. במרכז התאטרון הוצב ארון הקבורה

  באבניו M בברוקלין, סמוך ונראה לשדרת "אושן פארקווי" הסואנת, שוכן בית הכנסת של ראביי הרבסט. מלבד ספריה ענקית, מנינים,

בגל הראשון של המגיפה התפרסמו המון תובנות לימי קורונה. מאמרים בלי סוף עלו ברשת ובעיתונות הכתובה על ההשראה, על הלימוד