כל הפוסטים במשפטים

ממציאות רוחנית ומרוממת, משוללת מסגרות והגדרות, אנו עוברים לפרשת "משפטים", הדורשת מאיתנו לקיים חוקים שלפעמים רחוקים מהעולם החווייתי. איך מצליחים

ושלח אורך בימים טרופים אלה, בשעות הערב, כשיוצא לרעייתי שתחי' ולי לשבת ולשוחח על דא ועל הא, מדי שעה לערך

בשבועות האחרונים גוברות הקריאות לבחירות. אלו קריאות שמשיבות את הרוח העכורה שלפני המלחמה. אך האם אלו המבקשים בחירות יהיו מוכנים

החזרת החטופים לבתיהם היא מצווה גדולה וגם חובה לאומית עליונה. ליבנו מלא דאגה להם. הם מוחזקים בידי מפלצות שטניות, וכל

בפרשת משפטים מובא דינו של המכה את רעהו "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף, ולא ימות

את הסיטואציה הבאה שמתארת התורה בפרשת "משפטים", "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף", חותמת התורה, לאחר הטלת האחריות

שאלת האחריות ניצבת במוקדם של דיני הנזיקין. כך בתורה, וכך במשפט בן ימינו. כאשר אדם מזיק בגופו, והנזק הוא ישיר,

בסוף הפרשה מתוארת "ברית האגנות", שהיא המשך ישיר למעמד הר סיני. משה מנצח על המלאכה ובונה מזבח ו-12 מצבות. בברית

אין דובר של הצבא או של הממשלה שלא חזר על המנטרה בהקשר למלחמה הנוכחית: "ייקח זמן רב". ובכל זאת, אנחנו

"וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" – היחס לנבחרי ציבור חייב לעבור שינוי לשני הכיוונים. כיוון האחד הוא הפסקת הפקרתם למתקפות שאסור