כל הפוסטים בנעמי עיני

מוצאת אני בהפטרת בחוקתי דיסוננס (חוסר איזון) פנימי המתקיים באדם לאורך חייו. מחד גיסא- יודע הוא כי הקב"ה הנו מקור

"… וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כ"ה, י'). בשנת היובל משוחררים העבדים לבתיהם ויכולים לחזור אל אדמותיהם ואל

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ, וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ." (ויקרא כ"ו, ג'-ד') קובע

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ…" (דברים, ל"א, י"ד) משה רבנו מתבשר בפסוק

הפטרת הפרשה עוסקת ביפתח הגלעדי ובמלחמתו בבני עמון (שופטים/י"א). עם ישראל מצוי בצרה (יחסיו עם ה' מעורערים) והוא מחפש אדם

פרשת קורח וכן ההפטרה שלה, המופיעה בספר שמואל, מציגות בפנינו מציאות חריגה של נוכחות אלוקית: "בליעתם" של קורח ועדתו בבטן

הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים בָּאָרֶץ, אֶת-תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן, אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בּוֹ. וְאֶת- אָבִיךָ וְאֶת-אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֶת כָּל-בֵּית

הפטרת השבוע מקורה בספר זכריה. רקע היסטורי: זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא, היה נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד

ההפטרה שלפנינו, הלקוחה מספר שופטים, עוסקת ברובדה הגלוי – בפרשת הנזיר. זוהי גם הזיקה המידית שלה אל פרשת השבוע: "איש

הפטרת "במדבר", הלקוחה מספר הושע, קשה לקריאה. תחילתה מזמינה: "והיה מספר בני ישראל כחול הים…", סופה כובש: "וארשתיך לי באמונה