כל הפוסטים בקותי גוטמן

התמונה הופיעה באתרי החדשות. מכונית עמדה בשולי הכביש, הדלת פתוחה. ליד המכונית שני שוטרים, ובמרחק כמה מטרים מהם סדין לבן

יעקב יצא מהשוק כשבידיו שתי שקיות ניילון. הוא עבר מדוכן לדוכן עד שמצא את העגבניות הזולות ביותר, ואת דמי האוטובוס

"ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות היוצאים בבקעה ובהר". הוא שמע את משה, עצם את עיניו וניסה לדמיין. אחרי 40 שנה

בדיוק לפני שנה כתבתי כאן טור באותה כותרת. כשכתבתי, לא ידעתי מה מצפה לי. רק התפללתי שאזכה לכתוב גם את

"תראה", אמר ג'יי לג'וש כשהתכופף בין ערימות האשפה, "יש כאן משהו". ג'וש התקרב במהירות. כבר שלושה ימים שלא בא אוכל

"סבא, מי הנכד הכי אהוב עליך?" לרגע אחד השתרר שקט. כולם המתינו לתשובה. הרי זו שאלה שאין עליה תשובה טובה.

השבוע ישבתי בישיבת גישור. מימיני זימרי, איש עסקים ותיק. לבוש בקפידה בחליפה מחויטת, שיערו השחור מסורק לאחור, ומדיף ריח של

בחמש קם בלעם וחבש את אתונו. לא היו לו חסרים סימנים לעצור. בלילה הקודם שמע במפורש: "לא תלך עמהם". הוא

"קול ישראל מירושלים, השעה שבע" באותם רגעים שבהם הקריין פתח את מהדורת החדשות, עשיתי את דרכי לבית הכנסת בשמחת תורה,

קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? אלא שעינו הטעתו. ראה אדם אחד ששמו מתחיל באות ק', ואף הוא התחבט