כל הפוסטים בדבורה זגורי

לפני סוכות שמשון היה מגיע לבית שלנו. היינו מזהים אותו לפי הריח בחדר המדרגות, ריח אתרוגים טריים שהסתנן מתחת לדלת.

את 'סדר עבודת הכהן הגדול' ביום הכיפורים אנחנו כבר קוראים בשעות שמתחילים להתעייף בתפילה, שהצום כבר נותן את אותותיו, אבל

היא מדמיינת איך אבא שלה מתחת לטלית מתאמץ ומבקש להיות ראוי. כל שנה זה מחריף, הזמן מתארך, הקהל התעכב, הלחץ

שאלתי את עצמי אם עכשיו אני אמורה להתקשר לכמה ילדים שהיום הם כבר אנשים מהעבר הרחוק מאד ולבקש סליחה על

אני מסתכלת על התיירים הצרפתים, הגרמנים, ולא חושבת שהם מרגישים איך היום שלהם באגם היפה נחרב וצל כבד מוטל עליו

החלטנו להקדיש בנסיעות פינה לשירי הארץ. יש לכך התנגדויות בקרב הילדים: הזמרים שרים מוזר, עם ריש מתגלגלת, אבל התוכן –

מכירים את התחושה של האוכל הראשון אחרי צום? בביס הראשון של עוגת שמרים (קינמון) במוצאי תשעה באב נזכרתי בה: הטעמים

לאנשים עם אמונה בקדוש ברוך הוא כמוליך העולם אין הרגל של לעשות דברים בכוחך האנושי עד הסוף. תמיד מחזיקים פינה

טייסים, מילואימניקים, פוליטיקאים ואפילו ראש ממשלה לשעבר מוכנים להכריז נאמנות למדינת ישראל רק כאשר היא עומדת בתפיסות שלהם "איכה היתה

תמיד עניין אותי מה יפי הבלורית והתואר עושים עם כל התסכולים החריפים שלהם? כנראה תסכול אישי רלוונטי לכל המגזרים, אבל