זה האור שבנו
חינוך זה לא רק לגרום לילד להאמין בך המבוגר, ולציית לך מכוח הסמכות והכוח שיש לך כמבוגר. האתגר החינוכי הגדול
חינוך זה לא רק לגרום לילד להאמין בך המבוגר, ולציית לך מכוח הסמכות והכוח שיש לך כמבוגר. האתגר החינוכי הגדול
חכמינו לימדו אותנו בפתגם הידוע כי לא רק 'שנאה מקלקלת את השורה' אלא גם 'אהבה מקלקלת את השורה'. פרשיות השבוע
"הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ". פרשיות השבוע והחיים שלנו הם היינו הך. מה שיש בפרשיות
המציאות ההיסטורית של העם היהודי נוסדה ונוצרה כך – לאחר השלב הראשון של האבות והאימהות, הגיע שלב יצירת העם,
"וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים… וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי
האם יכול אדם להיות תלמיד לאדם שמעולם לא פגש ולא הכיר באופן אישי? כך חשתי השבוע, כרבים אחרים, למשמע הבשורה
'וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים'. הן בפרשת 'לך לך' והן בפרשת 'וירא',
מה הופך אנשים להיות גדולים באמת? לא גדולים פופוליסטיים, לא גדולים לרגע או לקדנציה, לא גדולים של 'לייקים', לא גדולים
במובנים רבים דמותו של הנביא היא דמות טראגית. מצד אחד- בציווי האלוקים על הנביא להזהיר ולומר לציבור את האמת
מילה אחת שיש בה הכל- שיעור במנהיגות, בהתנהלות ציבורית, במידות ובענווה- 'נַעֲשֶׂה'. יכול היה הקב"ה להרשות לעצמו בשקט לכתוב בתורה