כל הפוסטים בדבורה זגורי

ככל שהאירוע קשה יותר האדם נתון לכוחות חזקים שמשפיעים עליו והוא יותר חסר בחירה לגבי עוצמת הטלטלה על ספסל בגן

לפעמים אנשים שמאד מחוברים לעשיה שלהם, לסגנון התורה שלהם והיא נותנת להם המון משמעות או עזרה נפשית, מרגישים שהיא ההצלה

  בסיפור של הארץ שלנו, של העמדות כלפיה, השאלה אם אתה 'חלק מהסיפור' או חיצוני לו היא קריטית לפני כמה

ככל שעולה הסטרס, ככל שעולה המצוקה והפחד, אי אפשר לטאטא את כל השוני העמוק הזה אל מתחת לשטיח האחדות. מצד

המתנחלים עלו לכותרות. מתנחלים שפגעו במג"ד צנחנים, מתנחלים שהכו אשה מבוגרת פעילת שמאל, מתנחלים שלא יזכו, לדבריה של שרת התחבורה,

כאשר נולד לאדם ילד, גם אם ייוולדו עוד אחריו, הילד הראשון הפך אותו לאבא, לאמא, עד אליו הוא היה 'לא

הייתי שמחה להשאיר מאחור מה שמבחינתי היה חוסר הבנה ביני לבין קוראים. דברים שכתבתי בטור לפני ראש השנה על 'סליחות

לפעמים אנשים מבקשים סליחה כי הם עצמם לא יכולים לשאת משהו ורוצים לנקות את המצפון שלהם, אבל לפעמים הם מנקים

אין על דמעות ותחנונים. בסוף, יותר משמחה ומחיאות כפיים – זה מה שמיישר לי את הנפש המקומטת, הדמעות הן כמו

יום אחד הוא חזר הביתה וראה שני נערים בערך בני 17 יושבים אצלו בסלון מפצחים פיסטוקים ורואים טלוויזיה. "מי אתם?"