לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
לכאורה שם זה עניין מאד טכני. משהו לזהות באמצעותו את הבן אדם, ודרך ליצור איתו קשר. וכי מה לי אם
לכאורה שם זה עניין מאד טכני. משהו לזהות באמצעותו את הבן אדם, ודרך ליצור איתו קשר. וכי מה לי אם
התמונה המשפחתית החותמת את ספר בראשית, בה יושבים סוף סוף ביחד כל משפחת יעקב וצאצאיו, לאחר כל התלאות והטלטלות
הקב"ה בוחר בשירי זימרה, אולי כי 'בוחר ו'חיבור' קשורים זה לזה, והקב"ה בוחר את מי שבוחר בחיבור. השבוע עלה לאוויר
חינוך זה לא רק לגרום לילד להאמין בך המבוגר, ולציית לך מכוח הסמכות והכוח שיש לך כמבוגר. האתגר החינוכי הגדול
חכמינו לימדו אותנו בפתגם הידוע כי לא רק 'שנאה מקלקלת את השורה' אלא גם 'אהבה מקלקלת את השורה'. פרשיות השבוע
"הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ". פרשיות השבוע והחיים שלנו הם היינו הך. מה שיש בפרשיות
המציאות ההיסטורית של העם היהודי נוסדה ונוצרה כך – לאחר השלב הראשון של האבות והאימהות, הגיע שלב יצירת העם,
"וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים… וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי
האם יכול אדם להיות תלמיד לאדם שמעולם לא פגש ולא הכיר באופן אישי? כך חשתי השבוע, כרבים אחרים, למשמע הבשורה
'וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱ-לֹהִים'. הן בפרשת 'לך לך' והן בפרשת 'וירא',