כל הפוסטים באביעד הכהן

"נתגלתה חומרה חדשה". עשרה קבין של חומרות ירדו לעולם, ומכל מועדי השנה, נטל חג הפסח עטרה בראשם. מקדם ההחמרה בימים

באמצע העשייה הגדולה של מלאכת המשכן, בינות לכלי הזהב והכסף, התכלת והארגמן, סממני הקטורת הריחניים והבגדים המרהיבים, בחירת בצלאל ואהליאב

לצד המנהג הקדום של "הכאת המן" ברעשנים ובשריקות בוז כל אימת ששמו נזכר, התפתח בקהילות רבות המנהג לעשות כן גם

אולי "לא כל יום פורים", אבל עיון במקרא מלמד ש"יש לי (כמעט) יום יום חג". השוואה קלה בין לוח השנה

כל הבקי ולו מעט בספרות המשפטית בימינו ימצא עצמו עומד נבוך משהו לנוכח פרשת משפטים שבתורה. לאחר המאורע הגדול של

מתי מעט מדמויות המקרא זכו שתיקרא פרשה על שמם. שלוש מהן – אינן 'משלנו': יתרו, קורח ובלק (ואם תרצו, גם

מושקו היה פנטזיונר. חולם בלתי נלאה. מגדולי ההוזים. אבל כפי שנהג לומר: בין "הוזה" ל"חוזה" מבדיל רק קו אחד קטנטן,

בכל עת, ובעת הזו של מגפת הקורונה ביתר שאת, בולטים אנשי הרפואה במסירותם ונאמנותם למען הכלל. הם עושים לילות כימים,

להחלטת בג"ץ בנושא מניעת איסור הכנסת חמץ לבתי החולים עלולה להיות השלכה מרחיקת לכת על כל נושא הכשרות במוסדות הציבוריים,

איך נולד מנהיג? והאמנם מנהיגות היא תכונה מוּלֶדֶת או נרכשת ונלמדת? שאלות חשובות אלה מנסרות בחללו של עולם מזה אלפי