כל הפוסטים באברהם רזניקוב

  מִילוֹת הפתיחה של ההפטרה לשבת זו "שובה ישראל עד ד' א-לוקיך" (הושע י"ד). אתגר התשובה כרוך ביכולת להכיר בכך

מבצע 'ערבות הדדית' המתנהל בימים אלה במערכת הבריאות, הינו ויסות עומסים בין בתי החולים, כדי לאפשר טיפול מיטבי בחולי הקורונה.

במרכזה של הפרשה עומד נושא הברכות והקללות. בבתי כנסת רבים נקרא קטע הקללות בשקט יחסי ובמהירות האפשרית. בקהילות מסוימות אף

הכרת תודה נמצאה מחקרית כאחד הגורמים החשובים בבריאות נפשית, וכפעילות שעשויה לתרום במידה רבה לאושר. הכרת תודה מגבירה את המוליך

  בחברה המודרנית, להדביק למישהו את התואר "תמים" זהו עלבון נורא עבורו. תמימוּת היא שם נרדף לחולשה. הפיקחות, היפוכה של

בפרשת ראה, משה ממשיך להכין את העם לקראת החיים בארץ ישראל. המילה "ראה" היא מילת המפתח בפרשה. היא מצריכה חזון

הפסיכולוג היהודי אמריקאי, אברהם מאסלו, הנחשב לאחד התאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה ההומניסטית, בנה את פירמידת "תיאורית הצרכים", פירמידה שבבסיסה צרכיו הפיזיולוגיים

בפרשת השבוע מתארת התורה את תחינתו העמוקה של משה המבקש להיכנס לארץ ישראל. במדרש הוסיפו ותיארו כיצד מחד גיסא, פועל

בפרשת דברים משה רבנו מסכם כמה מהמאורעות של בני ישראל במדבר. הפרשה פותחת בפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל

הגדרת המעשה כשגגה משתנה ממקרה למקרה ומאדם לאדם, על כן גם השהייה בעיר המקלט אינה זהה בפרשת מסעי מוזכרות ערי