כל הפוסטים בויגש

הפטרת השבוע מתארת מציאות נִסית של אחדות בתוך עם ישראל, ובינו לבין אלוקיו: "…הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם…

ההלכה הקלה מאד בדינם של הצומות הקטנים (ג' בתשרי, עשרה בטבת, י"ז בתמוז; וכל שכן תענית אסתר) ביחס לתשעה באב.

מעמד התוודעות יוסף אל אחיו היה טעון רגשות עזים של פחד וחרדה מעתיד בלתי צפוי. על כן לא פלא ש:

בפרשת ויגש מגיע העימות בין יהודה ליוסף אל שיאו. הטקסט המקראי מטבעו אינו חושף את כל מה שהתרחש. חכמינו במדרש

"הַעוֹד אָבִי חָי" שירים מועטים הפכו לנכסי צאן ברזל של כלל הציבור הישראלי. אחד מהם: "עוד אבינו חי" שהלחין ר'

לאחר שהגביע נמצא באמתחתו של בנימין, באה לידי מבחן קשה ומאתגר הערבות שלקח יהודה על עצמו בפני אביו. יהודה בחר

כשמסתכלים על ההלכה ואורח החיים היהודי במבט של מיקרו, הרבה דברים עשויים להיראות תמוהים: מה טעמה של הלכה זו, ומה

הפרשה מביאה לסיומה המרגש את הדרמה של יוסף ואחיו. לאורך כל הסיפור הציג יוסף שתי פנים – זועפות וקשוחות אל