כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

בחצי השנה האחרונה אני פוגש יותר ויותר אנשים מיואשים, מימין ומשמאל, שהולכים עם הראש באדמה, על פניהם תוגת עולם, פרצוף

הפחד הקמאי מפני כל אותם "גוים רבים ועצומים" השוכנים בקרבנו לא נעלם ברבות השנים אלא רק התעצם הארץ המובטחת נראית

לצד עשרת הדיברות, אחד הפסוקים רבי העוצמה בפרשתנו – שפותחים גם את סדר הקריאה בצום תשעה באב – מבטא את

בין שלל המצוות והתיאורים שנכללו בו, כולל ספר דברים, "הנאום האחרון של משה", או "משנה תורה" בפי חז"ל, גם פרקי

שעת פטירתו של אדם היא פעמים הרבה שעה של חשבון נפש. מעשי עלילותיו של אדם עוברים לפניו כבני מרון. מן

השורש ק.נ.א., על הטיותיו השונות, מופיע במקרא עשרות פעמים. מוספים עליו עשרות מופעים של שמות התואר והעצם שנגזרים הימנו (כגון

אחת התופעות הרווחות ביותר בעולם המשפט היא הבטחות והתחייבויות עתידיות, שיש למלאן רק לאחר זמן. אחד מעקרונות היסוד, הן בעולם

דיני טומאה וטוהרה הם מן ההלכות הקשות בעולמה של תורת ישראל. ריבוי פרטיהם, כמו גם תוכנם, הביא לכך שמעטים הם

לפני כעשרים שנה עבר אחד מחבריי להתגורר בפתח תקווה. לאחר כמה שעות של פריקת ארגזים בלתי פוסקת, ביקשה רעייתו להינפש

נהירתם ההמונית של מנהיגי ציבור למסעות חובקי עולם על חשבון הציבור לא החלה בימינו. כך היה כבר במדבר לא פחות