כל הפוסטים בבשלח

פרשת השבוע, פותחת בתיאור יציאת מצרים, ומספרת בין היתר גם על כך שמשה לוקח את עצמות יוסף עמו (שמות י"ג

נס קריעת הים להצלת עם ישראל, וטיבוע פרעה וצבאו בים, היו השלב הסופי והמכריע במהלך היציאה ממצרים. נס זה גם

כל אדם מישראל חייב לשמור את כל מצוות השבת– מדאורייתא ומדרבנן, עשה ולא תעשה, איסורי מלאכה ודיני מוקצה. על זה

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף מלאכי השרת תמהו מה ההבדל בין העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל בעוד המצרים טבעו. בעל

אורה הגדול של שירת הים, הניצבת במרכז הפרשה, דחק מעט לשוליה – גם במישור הטקסטואלי, לסוף הפרשה, גם במישור התודעתי

יש דברים בחיים שאין בהם קיצורי דרך, ושצריך לעבור אותם ובהם באופן מסודר שלב אחרי שלב, בלי דילוגים ובלי מניפולציות.

מטרת גאולת מצרים, 'אם הגאולות', הייתה להגשים את הבטחת ד' לאבות, מה שקרוי בפינו – "כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣

בשלושה ניסיונות התנסו בני ישראל במן שקיבלו במדבר: הראשון – לאסוף בכל יום רק את כמות הצריכה האישית-משפחתית של אותו

עמוד ענן מלווה את עם ישראל בלכתו ביום ועמוד אש, בלילה: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה